<h1>תוספות ר"י הלבן — כתובות</h1>
<h2>דף כה.</h2>
[כתובות ה' ע"ב] דם מפקד פקיד או חבורי מחבר, שלשה כללות הן, בשנים פליג[י] ר' יהודה ור' שמע' והאחד מודים כולם. פסיק רישיה, אם אדם עושה בשבת וצריך הוא לראש שמכוין להסירו לאוכלו או שום הנאה לעשות מגופו, אע"פ שאינו מתכוין לנטילת נשמה, הואיל ואי איפשר להסרת הראש בלא נטילת נשמה ואינו מקלקל אצלה והיא אב מלאכה, אף ר' שמע' מיחייב, כגון הפוצע חלזון להוציא דמו לצבוע בו דפרכינ' [שבת ע"ה ע"א] וליחייב משום נטילת נשמה ופרקינ' ר' יוחנ' אמ' שפצעו מת ורבא אמ' שפצעו חי ומתעסק הוא אצל נטילת נשמה, והא אביי ורבא דאמרי [תרווייהו] מודה ר' שמע' בפסיק רישיה ולא ימות, שני הכא דכמה דאית ביה נשמה טפי ניחא ליה כו', כלומ' מקלקל הוא אצל נטילת נשמה הא לאו הכי חייב עליה, ומשום חבורה נמי ליכא (ליכא) לחייוביה, שהרי מקלקל ודלא כר' שמע', והא דמייתא התם מודה ר' שמע' בפסיק רישיה, כלומ' כל שכן ר' יהוד' דבר פלוגתיה. וכן התולש עולשין כו' פרק הבונה [שם ק"ג ע"א], דאי קעביד בארעא דידיה שקרקע שלו מיתייפה, אפילו אינו מתכוין לייפותו אמרינן חייב, דמודה ר' שמע' בפסיק רישיה כו', וכן ההיא דפרק לולב הגזול [סוכה ל"ב ע"ב], דתנן הדס שענפיו מרובין מעליו פסול כו' ותניא בגמרא [ל"ג ע"ב], אין ממעטין ביום טוב, משום ר' אלעז' בר' שמעון אמרו ממעטין, ופרכינ', לר' אלעז' והא קמתקן מנא, ופריק כגון שליקטו לאכילה וסבר לה כאבוה דאמ' דבר שאין מתכוין מותר, פי' מלאכה שאינה צריכה לגופה כגון זה שאין מתכוין לתיקון כלי קורא כמ' כן דבר שאינו מתכוין, ופרכינ' והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה ר' שמע' בפסיק רישיה ולא ימות דהואיל ומלקטן לאוכלן צריכה לגופה היא, ומתריץ, כגון דאית ליה הושענא יתירתא הא לאו הכי חייב, וכן כל כיוצא בהן, כגון סוכרייא דנזייתא דאסור להדוקיה כו' משום פסיק רישיה [לקמן ו' ע"א], פי' מסוכרייא, בגד שכורכין סביבות ברזא של חבית למלאות חורי החבית שאין עובי הברזא יכול למלאות, ונזייתא מליאה מים או שכר שכנגד ההוא נושרה בהן ולבסוף מתלבן כשיתייבש והוא אב מלאכה, אבל היין אין בו תורת ליבון ואהכי מסננין אותו בסודרין דליכא למיגזר משום סחיטה, הילכך הכא דאייתינן עלה במים ושכר שיש בהן תורת ליבון, ואע"פ שאדם מתכוין להדקה כדי שישמר הבגד ההוא (ש)שסביב הברזא בתוך החבית תדיר כדי שיהא מזומן לסתום הנקבים שתיקנו לצורכן ואינו מתכוין לליבון הבגד חייב, דמודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות. וההיא דפרק ר' אליעז' [שבת קל"ג ע"א] בשר אע"פ שיש שם בהרת ימול כו', ופרכינ' הא למה לי קרא דבר שאין מתכוין הוא ופרקינ' לבסוף אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר' שמע' וכו', וכן ההיא דתניא נמי התם השמר בנגע [הצרעת] לשמור וגו', לעשות אי אתה עושה אבל אתה עושה בסיב שעל גבי כתיפו וטיט שעל גבי רגלו וכו', ופרכינ' הא למה לי קרא דבר שאין מתכוין הוא וכו', אביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה ר' שמע' וכו', ותימ' הא בבריית' קמא מתכוין להסיר העורלה שיהא [צ"ל שהיא] היזק, וסיב וטיט נמי מתכוין להרחיקם ממנו וכי מתעדבה [צ"ל מתעבדה] מלאכה כגון העברת צרעת על ידי כך הויא לה מלאכה שאינה צריכה לגופה ואמאי מחייבינן אליב' דר' שמע' דאיצטריך קרא למישרייה. תשובה. כיון דגבי מילה מיתקן גברא על ידי הסרת העורלה, שיוצא ידי מצות מילה, ולר' שמע' דלא קרי תיקון מילה תיקון בפר' האורג [שם ק"ו ע"א], וכל מקום הרי סביר' ליה קילקול בחבורה חשיב כמתקן וחייב, הסרת ערלה כצריכה לגופה נחשבת, וכן סיב וטיט בבריית' שנייה תיקון בגדי הנושאין בהן, או גופו לבד [ב]תיקון הצרעת, כצריכה לגופה דמי וליחייב משום צרעת, אתא קרא שרייה, אבל מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטר בה ר' שמע' ופליג אדר' יהוד' אע"ג דכמו הוא פסיק רישיה הוא בכל מקום, כגון שאותו דבר שמכוין ליה ליק(י)חנו אינו צריך לו כלל וברצונו שלא היה כאן מעולם, ובעבור כי לא עמל בעיניו הוויתו בעולם לוקח אותו משם ומחזיקו [צ"ל ומרחיקו] מעליו, וגם אין בו שום תיקון בלקיחתו לדבר אחר חוץ מן המלאכה שנעשת מאיליה על ידו, בההיא ר' שמע' פטר, כמ' זב שיצא (ממנו) בכיס שלו לרשות הרבים [שבת י"א ע"ב], דברצונו לא הייתה זיבה מעולם ועכשיו שישנו נותן הכיס להרחיקו מעליו שלא יטנפו כלים. וכן הקורע בחמתו [שם ק"ה ע"ב], ברצונו שלא היה נכנס בו הכעס, ועכשיו קורע לייתוביי צ[ע]ריה להרחיק הכעס, וכן מוציא את המת לקוברו [שם צ"ד ע"ב], וכולן פסיק רישיה [ו]אפי' הכי פטר ר' שמע', שגם תיקון לדבר חוץ ממלאכה הנעשית על ידם אין בהם. אבל מרא לחפור בו וספר תורה לקרות בו [שם] הם מלאכה הצריכה לגופה ופסיק רישיה וחייב, והן במיניין החייוב של מעלה. וכן מפיס מורסא [שם ק"ז ע"ב] אם לא להוציא ליחה, אע"פ שאי איפשר שלא יעשה פה והוא פסיק רישיה פטור, שברצונו לא הייתה מכה מעולם ולהרחיק ההיזק כוונתו, ובלחה אין בה תיקון אחר לבד ממלאכת הפה שנעשה מאיליו והוא המביא רפואה למכה ולא לחה, הילכך דבר שאין מתכוין כזה פטר ר' שמע', ולא כפי' הקונט' שפי' דאיפשר להוציא לחה בלא עשיית פה, דאין כן, אין זו מלאכה שאינה צריכה לגופה אלא דבר שאין מתכוין והיא מותר לכתחילה אפי' היכ' דליכא צער, ובפרק שמונה שרצים קורא אילו מפיס מורסא וצידת נחש וצידת צבי מלאכה שאינה צריכה לגופה ומשום צערא הוא דשרי ר' שמעון לכתחילה במחט של יד ליטול בה קוץ, הילכך ליתה. וכן החופר גומא בשבת ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה [שם ע"ג ע"ב], דאי לא מקלקל הוא אמרינן לר' יהוד' חייב ולר' שמע' פטור, דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא, צורך העפר הזה היינו לכסות בו צואה, דהיינו להרחיק ההיזק, או לכסות בו דם ציפורים ששחט, דמצות לא להנות ניתנו, והכי איתא במס' ביצה [ח' ע"ב], וכאילו אין באותו עפר שום צורך ולא תיקון דמי ופטור לר' שמע', ודמיא הא לההיא דכריתות בפרק ספק אכל חלב [כ' ע"ב], החותה גחלים בשבת להתחמם בהם והובערו מאיליהם, פי' שלא נתכוין אליהם אלא פסיק רישא איכא, תני חדא חייב ותניא אידך פטור, הא דתניא פטור (ר' שמע') הא מני ר' שמע' דאמ' מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, דהואיל וחתייתו להתחמם, דהיינו להרחיק היזק צינה שבו, שברצונו לא נכנסה בו מעולם, הילכ' אין בכוונתו שום תיקון לדבר אחר וצורך ופטור עליה, והוא הדין ההיא (מ)דתניא התם שכיבה גחלים העליונות והתחתונות והובערו מאיליהן, דאין עיניין לחייב כר' שמע', דר' אשי מוקים פלוגתייהו הא כמאן דאמ' דבר שאין מתכוין מותר כו', האי דבר שאינו מתכוין הוא ודאי מלאכה שאינה צריכה לגופה דקרי לה נמי דבר שאינו מתכוין כדפי', וכגון שאינו צריך להבער(ו)ת התחתונות דיש לו אחרים להתחמם, כי ההיא דאוקימנא בסוכה [ל"ג ע"ב] דאית ליה הושענא יתירתא ואינה צריכה לגופה ולר' יהוד' חייב ולר' שמע' פטור. תחילת כלל השלישי, שר' שמעון מתיר לכתחילה ור' יהוד' אוסר לכתחילה מדרבנן, דומיא דאהא גורר אדם מיטה וספסל ובלבד שלא יתכוון לעשות חריץ [שבת כ"ב ע"א], ואע"ג דבגדולים נמי מיירי, לא גדולים יותר מדאי, אלא פעמים הוה חריץ על ידיהן ופעמים לא, וכן הא דתניא [כלאים פ"ט מ"ה], מוכרי כסות מוכרין כדרכן כו', שבשעת שלובשין אינו צריך להן כיון שיש לו מלבושין אחרים תחתיהן ואין לירא אלא מהכאת שרב גדול או תוקף הצינה שיהא צריך גם להן, הואיל ובעת שלבשן אין צריך בהן ויכול להיות שעולם לא יצטרך, אפי' אם לבסוף [צריך להן] הנה דבר שאין מתכוין מותר לר' שמע' ולר' יהוד' אסור דרבנן, והא דאמרינ' בריש יבמות [ד' ע"ב] אליבא דר' יהוד' אי כתב רחמנ' לא יעלה עליך [ויקרא י"ט] הוה אמינ' כל העלאה אסור אפי' מוכרי כסות כו', דמשמע מותר היינו מן התורה אבל מדרבנן אסור, אי נמי הנהו מוכרי כסות הפשילן על כתיפו מאחוריו, דהוה אמינ' אפי' זה אסור, קמ"ל לא תלבש שעטנז [דברים כ"ב] דאית ביה הנאה, והכי איכא בתורת כהנים [קדושים פ"ד], אי לא יעלה עליך יכול לא יפשלם בקופתו לאחוריו ת"ל לא תלבש. ואי קשיא, לר' שמע' איך ילבשו מוכרי כסות אפילו על שאר בגדים והלא אמרו חכמים אפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן אסור שמא תכריך לו נימא [יומא ס"ט ע"א], וכל שכן עליו, תריץ, לא גזרו [אלא] במצעות שאדם מתכוין להנות ומתגלגל, שמא יתגלגל אצל הכלאים ותיכרך לו נימא, אבל כאן שאינו מתכוין אין לגזור, שהרי אפי' תיכרך אינו מתכוין ואין לגזור, דגדולה מזו אמרינ' שאע"פ שפעמ' יהנה הנאה גמורה בתוקף הצינה או חמה ר' שמע' מתיר משום דבר שאין מתכוין. נחזור על הראשונות, דקירוד וקירצוף נמי פעמים שאינן מחברין ודבר שאין מתכוין הוא ושרי ר' שמע' במס' ביצה [כ"ג ע"א], וכן גבי פורסין מחצלת על גבי [כוורת] דבורים [שבת מ"ג ע"א] אפי' יעשנה כמצודה, שפעמים ניצודין מאיליהן לר' שמעון מותר דדבר שאין מתכוין הוא וכהנה רבות ולפי דרך זה כל השיטות מתיישבות.
